דקדוק המנדאית הקדומה

תוכן העניינים

סדרה: אסופות ומבואות בלשון, ל

חיבור זה מתאר את הלשון המנדאית הקדומה על סמך קורפוס נרחב של מקורות אפיגרפיים – קערות השבעה עשויות חרס וקמעות מָגיים חרותים על מתכת – שנכתבו בין המאה החמישית למאה השביעית לסה”נ באזורים נרחבים של מסופוטמיה. קערות ההשבעה והקמעות יוצרו בעבור לקוחות פרטיים שביקשו להבטיח את שלומם ואת שלום בני ביתם מפני שדים, רוחות, מזיקים וליליות, ולעיתים אף לְהָרַע לאויב קרוב או רחוק. הקערות הוטמנו במקומות חשובים בבית הלקוח ובבתי קברות, ואילו הקמעות נישאו על הגוף עד למימוש תכליתם.

טיבם הראשוני של המקורות האפיגרפיים תורם תרומה מכרעת להיכרותנו עם דמותה של המנדאית בשלהי העת העתיקה. בתקופה זו החישו המנדאים את פַּעֲמֵיהֶם במרחב הבבלי לצד שכניהם בני הדתות השונות – יהודים, נוצרים, מָנִיכֵאִים ועובדי כוכבים ומזלות אחרים, שכמו המנדאים אחזו בהסתעפויות של הארמית המזרחית המאוחרת – והחלו מגבשים סִפרות ענפה. הספרות המנדאית ודאי קדומה היא, אלא שלבושה המאוחר מרחיק את עדותה. מנגד החומר האפיגרפי נטוע בלב תקופת חיותה של הלשון ויש בו ערובה כמעט מובטחת לייצוג נאמן של הלהג המנדאי באחד משלביו הקדמוניים.

אוהד אבודרהם הוא בתר־דוקטורנט בחוג ללשון העברית ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל-אביב וחבר בקורפוס הכתובות של יודיאה־פלשתינה (Corpus Inscriptionum Iudaeae/Palaestinae). תחום מחקרו העיקרי הוא הארמית לניביה ולרבדיה. פרסומיו עוסקים בלשון האפיגרפיה מארץ ישראל ובבל, בקשרי הגומלין בין העברית והארמית לאורך הדורות, בתרגומים הארמיים למקרא ובמסורות העברית.