פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה

אסופות ומבואות בלשון יב

לתוכן העניינים

מאמרים לדוגמה:

• מקומה של הארמית בעברית החדשה
• על העשייה בלשון העברית בזמן החדש

בספר הזה מכונסים שלושה עשר פרקי מחקר ועיונים אחרים בעברית החדשה. שבעת הפרקים הראשונים מציעים עיונים העוסקים בעברית המתחיה והחיה, הכתובה והמדוברת, ובעשייה בה. מקום חשוב בעיונים האלה תופסות פעולותיהם של שני המוסדות שקיבלו על עצמם את מלאכת העשייה בלשון ובהכוונתה: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית, ולא פחות מזה נידונו פעולותיהם של סופרים ושל עושים אחרים בלשון החיה – הכתובה והמדוברת.

שלושת הפרקים הקצרים ח–י יוחדו לשני ספרים של שני סופרים ולמקצת ממפעלותיו של חוקר שעשה למען העברית, ושלושת הפרקים יא–יג עוסקים בהיבטים שונים של הוראת העברית כיום ובמקצת מתוצאות מעשי ההוראה ומחדליה בדורנו.

בכל העיונים האלה באה לידי ביטוי השקפתו של המחבר כי בחקירת העברית החדשה יש לשלב את העיסוק בדרך התיאורית עם התבוננות בזיקתה למורשת הדורות, שהיא קו ברור ומרכזי בהתגבשות כל סוגותיה.

משה בר־אשר הוא פרופ’ אמריטוס של האוניברסיטה העברית ומכהן זה שנים בתפקיד נשיא האקדמיה ללשון העברית ועורך כתב העת ״לשוננו”. באוניברסיטה הוא לימד בחוג ללשון העברית לצד תפקידים נוספים: ראש החוג ללשון העברית, ראש המכון למדעי היהדות, יושב ראש ועדות המינויים ועוד. הוא ייסד את המרכז ללשונות היהודים וניהל אותו יותר מעשרים שנה ועמד בראש המרכז ע”ש אליעזר בן-יהודה מיום הקמתו עד שפרש לגמלאות. כן הוא ייסד באוניברסיטה את כתבי העת ״מסורות” ו״מחקרים בלשון” וערך אותם שנים רבות. עם פרופ’ דבורה דימנט הוא ייסד את ״סדנת חיפה לחקר קומראן” ואת השנתון ״מגילות”, ויחד הם ערכו את תשעת הכרכים הראשונים שלו. פרופ’ בר-אשר פרסם שישה עשר ספרים, יותר משלוש מאות מאמרים וערך יותר משמונים ספרים. מן הפרסים הרבים שזכה בהם: פרס ישראל לחקר הלשון העברית ולשונות היהודים (תשנ”ג), פרס בן-צבי לחקר יהדות המזרח (תשס”ב) ופרס רוטשילד במדעי היהדות (תשס”ח). הוא בעל תואר דוקטור לשם כבוד של INALCO מאוניברסיטת פריז (תשנ”ה) ומאוניברסיטת חיפה (תשס”ה).