לשוננו לעם נז, ד

לתוכן העניינים

זכות גדולה שמורה לעושים בלשון – סופרים ומשוררים מזה ובלשני העברית מזה – שבתקופת מעבר מכרעת בתולדות השפה הקמה על רגליה ישבו ימים ולילות אל אָבני יצירתה. אלה ואלה ידוע פועלם הרב. אלה נישא שמם בפי כול ואלה שמם הולך לפניהם בחוגי הבלשנות העברית ומדעי היהדות הפועלים את פעולתם בין כותלי האוניברסיטאות בארץ. ולצד אלה ואלה אך לא בחסות צִלם, עשו בבניין העברית והנחלתה גם אחרים. לא מחברי שירים נודעים ולא חובשי קתדראות של מוסדות אקדמיים, כי אם מורים ומחנכים, בני הדור הישן, בקיאים מופלגים בעברית על כל פלגיה וענפיה.

״במה נתעסקתי ובמה לא נתעסקתי… בא ר’ אליעזר מאיר ליפשיץ והעמידני על בסיסי”, כך העיד ש”י עגנון על אותו ״מורה וחכם”, איש ״המזרחי”, מן העושים הגדולים בוועד הלשון משנת תרע”א ועד לשנת פטירתו תש”ו. בעשרות השנים שלפני קום המדינה היה אפוא רא”ם ליפשיץ אישיות בולטת מאור בחיי הרוח של ארץ ישראל, שמרכזם בירושלים.

אמנם צוהר לפועלו הרב נפתח לקורא באסופת כתביו הגדולה של מלומד זה, אבל ספק אם ידוע הוא למשכיל בן זמננו. לפיכך קיבלה מערכת ״לשוננו לעם” בזרועות פתוחות את ההצעה לפרסם את המונוגרפיה שחיברה כרמיה שובל. חוברת שלמה זו שופכת אור על דמותו של רא”ם ליפשיץ ומבעדהּ על תקופה חשובה בעיצובה של העברית המחדשת את ימיה. המבקש ללמוד על העקרונות שהנחו את מכונני העברית אז ועל המחלוקות החריפות שנתגלעו סביב עקרונות אלה ימצא כאן לא רק את דעותיו של ליפשיץ המחנך הבלשן, השמרן והחדשן, בר פלוגתא גדול לאליעזר בן-יהודה, אלא גם דיונים מרתקים על סוגיות לשון מרכזיות – מקומן הרצוי של הערבית והארמית בהרחבתה של העברית, הלעז, המבטא, הכתיב והדקדוק על כל ענפיו. הקורא יגלה שסדן הארץ אחד הוא וכל הדברים היפים שנאמרו אז כוחם יפה גם עתה.

אך לא פחות משתיאור מפעלו של רא”ם ליפשיץ ב״לשוננו לעם” חושף את אשר היה ואף את אשר קיים היום, הריהו בעצם פרסומו אות של הוקרה ותודה לראשונים הגדולים בלשון ובעשייתה.