מסורת לשון חכמים באשכנז במאה התשע־עשרה

סדרה: אסופות ומבואות בלשון לט

לתוכן העניינים

בחקר מסורות הקריאה של עדות ישראל התקבע בעבר מעמדה של מסורת יהודי אשכנז כנחותה ביחס לשתי אחיותיה, זו התימנית וזו הספרדית. מסורת הקריאה של יהודי אשכנז נחשבה במשך דורות רבים למסורת משובשת שאין בה עניין למחקר, ומרבית החוקרים משכו ידיהם מן העיסוק בה. בדורות האחרונים התגבר בה העניין לאחר שחוקרים אחדים הבחינו שגם בה השתמרו יסודות חשובים של מסורות קדומות של לשון חכמים. עם עניין חדש זה קם הצורך בתיאור דקדוקי ממצה של המסורת על פי מקורותיה המהימנים.

ספר זה בא למלא את החלל החסר במחקר, והוא מציע תיאור דקדוקי מקיף של אחת ממסורותיה העיקריות של יהדות אשכנז לדורותיה: מסורת קריאת המשנה של יהודי פולין ואוקראינה במאה התשע־עשרה. המחקר התבסס על דפוסי משנה שהודפסו במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה בפולין ובאוקראינה ונוקדו ניקוד עממי – ניקוד המשקף מהימנה את מסורת הקריאה של יהודי אשכנז וחף מתיקוני מדקדקים.

העיון הלשוני מעלה שלמרות האופי העצמאי של מסורת אשכנז בתחומים רבים בלשון היא מגלה קרבה רבה למסורות אחרות של העברית, ובכלל זה לכתבי היד המעולים של המשנה. יש בכך כדי להעמיד על חשיבותה של המסורת, שעד לפני דורות אחדים נחשבה לדחויה במחקר.

ד"ר מור שמש עובד במדור הספרות הרבנית במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. מחקריו מתמקדים בלשון חז"ל ובמסורותיה, ובעיקר במסורת קריאתם של בני אשכנז