דקדוק העברית של תעתיקי אוריגנס

מקורות ומחקרים טז

לתוכן העניינים

במאה השלישית לסה״נ חיבר אב הכנסייה אוֹרִיגֶנֶס את המשושֶה – הקספלה (Ἑξαπλᾶ), נוסח המקרא בשישה טורים. בטור השני מופיע תעתיק של הנוסח העברי באותיות יווניות. הספר שלפנינו עוסק בדקדוק הניב העברי שנשתמר בתעתיק היווני שבטור השני. החיבור השלם של המשושה אבד, אך בשנת 1894 גילה הקרדינל ג’ובָני מֶרְקָאטִי פָּלִימְפְּסֵסְט (כתב יד מחוק) של החיבור בספרייה האמברוזיאנית במילאנו. בקטעים שנתגלו נמצאו בטור השני כאלף מילים עבריות מתועתקות באותיות יווניות. גרסה זו של תעתיקי הטור השני באה ממקור אחד ומשקפת נאמנה את הניב העברי שנהג בפי המתעתק או בפי מי שקרא לפניו.

הספר דן בתורת ההגה ובתורת הצורות של ניב העברית המשתקף בתעתיקים אלו: מוצע בו תיאור שיטתי ראשון של דקדוק התעתיקים וביאור כל תיבה המזדמנת בפלימפססט של מרקאטי, וכן מוצעים פתרונות מקוריים לכמה וכמה ענייני דקדוק במסורת זו שהיו סתומים עד כה. בכל עניין ועניין נבדקה תחילה המסורת מתוך עצמה, והתוצאות הושוו לבסיס המשותף של העברית המשוחזר מכלל מסורות העברית וללשונות השמיות. מן הדיונים בספר נחשפת מסורת עברית קדומה וייחודית הדומה למסורות האחרות אך גם שונה מהן בכמה עניינים מהותיים מתחום ההגה והצורות.

אלכסיי אליהו יודיצקי הוא חוקר לשון המקרא ומגילות מדבר יהודה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. הוא פרסם כשלושים מאמרים על העברית הקדומה והארמית, ובהם עיונים בתורת ההגה של העברית המקראית, דיונים בתעתיקים היווניים והלטיניים של העברית, חקרי אטימולוגיה בעברית ובארמית, ובכמה ממחקריו יש הצעות קריאה חדשות במגילות מדבר יהודה המאירות את תורת ההגה, תורת הצורות והסמנטיקה של העברית לתקופותיה.