בראשית היה השפה

אסופות ומבואות בלשון יג

לתוכן העניינים

הספר מראה לכל אורכו כי העברית שהוחייתה בסוף המאה התשע עשרה בארץ ישראל היא המשך ישיר של השפה העברית העתיקה. בפרק הראשון מתאר הספר את תהליך הפיכת העברית לשפה מדוברת, ובהמשכו מתוארים הגידול באוצר המילים והשינויים בדקדוק.

בפרק השני מתוארת הפונולוגיה: ההגיים והפונמות, גלגוליהם, מכפל העיצורים, ההגיים הנחציים, ביצוע הפונמות ב’כ’פ’ והתכונות המבחינות של ההגיים ושל הפונמות.

בפרק השלישי נידון הכתב העברי, שיטת הניקוד, אפיוניה וחסרונותיה, ונשללת האפשרות להחיות שיטה זו בימינו.  נבדקת בו המורפולוגיה המנוסחת לפי הכתב, ומוצעות דרכים לפישוטה על ידי חוקי פונולוגיה נכונים.

בפרק הרביעי נסקר עיבוד העברית במחשב, ומוצע בו בסיס חדש לתעתיק לטיני המיוסד על מבנה המילה. התעתיק מתאים לכל תקופות הלשון, ודרכי הביצוע לכל תקופה מובעים בכללי קריאה נפרדים. כך נוצר תעתיק אחיד לכל תקופות העברית ולכל דיאלקט בימינו.

פרופ’ עוזי אורנן, יליד ירושלים המנדטורית, לא סיים את התיכון בשל תאונת פיצוץ במחתרת האצ”ל ב-1939. לאחר חמש שנים נתפס והוגלה למחנות המעצר הבריטיים במזרח אפריקה. חזר עם אחרוני העצורים אחרי קומה של ישראל. במעצר לימד את חבריו דקדוק עברי, והספר ״דקדוק הפה והאוזן” הוא פרי שיעוריו. לימים למד באוניברסיטה העברית בירושלים, והתמנה למרצה ולפרופסור. ב-1979 נבחר לאקדמיה ללשון העברית וב-1987 עבר למדעי המחשב בטכניון. הוא לימד שם כשספר זה הוכנס לדפוס. מספריו: מילון המילים האובדות, המשפט הפשוט, תורת ההגה של העברית החדשה, המילה האחרונה, ועוד. בעת פעילותו בבלשנות חישובית פיתח מכונת קריאה בקול לטקסטים עבריים ומנוע חיפוש תחבירי-סמנטי. במסגרת ISO  פיתח את הכתב הפונמי לעברית.