עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ג2: קול רינה ותפילה

כרך ג, חלק שני: תוכן העניינים

הלשון העברית מסורה לנו בכמה פנים, עדה עדה ומבטאה המיוחד לה. במבטאים אלו, כל אחד לפי דרכו, נתקיימה הלשון העברית ברציפות היסטורית מאז פסקה לשמש לשון דיבור בפי המוני בית ישראל, לפני יותר משישים דורות, ועד ימינו אנו. השפעת הלשון העברית המדוברת בארץ במבטא הקרוי ספרדי ערערה את קיומן של מסורות המבטא הללו לא רק בארץ אלא אף בגולה, והיא מוסיפה לערערן מדי יום ביומו. בזמן לא רחוק עלולה מציאות מסורתית־לשונית להיטשטש לגמרי ואולי אף להיעלם. לפיכך מתפקידי השעה של הבלשנות העברית היא לחקור כל מסורת ממסורות המבטא של העברית חקירה ממצה ולהניח על ידי כך יסודות מוצקים להכרת הלשון העברית בהתפתחותה ובגלגוליה במרוצת הדורות.

מכלל מסורות הלשון העברית בולטת מסורתם של השומרונים, שהיא מיוחדת במינה וידועה אך מעט מאוד.

בשני הכרכים הראשונים של ספר זה הושמה לפני מחקר הלשון העברית ספרותם הבלשנית של השומרונים מפורשת ואף מוארת מתוך מסורתם החיה.

כרך זה (על שני חלקיו) מציג את מבטאם של השומרונים בעברית ובארמית, כפי שהוא נוהג בימינו בפיהם בעבודת הקודש, מפורש ומעובד. חלק זה מציע בעיקר את מבטאם בארמית.

אגב בירור דברי לשון במסורת השומרוניים מתפרשים גם דברי לשון במגילות ים המלח ובספרות חז”ל בעברית ובארמית.