מלשון יחידים ללשון אומה: הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ”ב–תרפ”ב (1881–1922)

אסופות ומבואות בלשון ו

לתוכן העניינים

הספר שלפנינו בוחן מקרוב את התהליך המופלא והמרתק של הפיכת העברית משפה שהיא נחלתם של יחידים לשפתה של אומה ושל חברה. המחבר רוקם עלילה רבת פרטים ודמויות על תהליך השתרשותה של העברית בארץ. הוא מלווה את חלוצי העברית בוועד הלשון ובקרב המורים בדרך רבת המכשולים שבה צעדו במשך ארבעים שנה: למן ראשית שנות השמונים של המאה הי”ט, עם עלייתו של בן־יהודה לארץ, ועד לשנת 1922, השנה שבה קיבלה העברית מעמד רשמי מטעם המנדט הבריטי.

המחבר מבסס את סקירתו על תעודות ומסמכים רבים שאסף וניתח ועל המידע שהצטבר במחקר היישוב החדש בארץ ישראל. בכלים של היסטוריון הוא מציג תמונה אמינה ומורכבת של התפתחות הדיבור העברי בארץ. הקורא מתוודע לתנאים ולנסיבות שעל רקעם התחוללה תחיית העברית, לכוחות שחוללו אותה ולמאבקים העקרוניים והאישיים שהיו כרוכים בה. לצד דמותו המרכזית של אליעזר בן־יהודה המחבר מציג אישים רבים שתרמו תרומה סגולית לתחיית העברית, והביאו לאחד ההישגים הגדולים ביותר של היישוב העברי בארץ ישראל בעת החדשה.

בשני העשורים האחרונים הקדיש ד”ר נתן אפרתי את עבודתו המדעית לחקר תחיית הלשון והתפתחותה בהיבט ההיסטורי. ספר ההמשך לחיבור זה הוא ספרו ״העברית בראי המדינה”, גם הוא בהוצאת האקדמיה. כן התפרסמו שתי חוברות פרי עטו בכתב העת לשוננו לעם / העברית:  ״תחיית הלשון העברית והתנועה הציונית” (תשנ”ז), “אליעזר בן יהודה: פנים לא מוכרות בעשור האחרון לחייו” (תשע”א). ד”ר אפרתי הוא חתן פרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן־יהודה לשנת תשע”ח.